חננאל הולצר
מנהל מחלקת הפוריות וההפריה החוץ גופית
סגן מנהל אגף נשים ויולדות
הסתדרות מדיצינית הדסה.
פרו ורבו מוכרת כמצווה הראשונה בתורה. הכמיהה להורות ולהמשכיות היא צורך בסיסי הקיים באדם, אך לצערנו כ -15% -12 מהזוגות החפצים להגשים חלום זה נתקלים בקושי לממש זאת. ההתמודדות עם אי הפריון מורכבת ועלולה לגרום למצוקה נפשית, המלווה לעתים בתחושות אשם, בבעיות בזוגיות ובדיכאון. בחברה עלולה האישה ועמה בן הזוג לחוש פגיעה במעמדם החברתי. מחקרים מצביעים אף על תחושת אבדן: אבדן של הגשמת מטרה, אבדן הערכה ודימוי עצמי קודם, אבדן הרצון ורגש ההמשכיות הראשוני ואבדן מה שנתפס עד עתה כשליטה על מהלך החיים.
היום, בעידן הרפואה המודרנית עם התקדמות רפואת הפוריות, אנו מצליחים לשמחתנו לסייע לרוב המכריע של הפונים. כאשר הטיפולים מסתיימים בהצלחה אין מאושרים מהמטופלים אך גם הצוות המטפל חש שמחה רבה, התרגשות וסיפוק. הדרך להגשמת החלום איננה קלה ועשויה להיות ממושכת. לדאבוננו, מטופלות רבות עשויות להזדקק למחזורי טיפול רבים. רוב הטיפולים כוללים זריקות יומיות, ביקורים תכופים במרפאות וביצוע בדיקות רבות. לתרופות עלולות להיות תופעות לוואי, כגון שינויים במצב הרוח, רגישות בחזה, נפיחות בבטן וגירוי מקומי. הטיפולים מלווים בחשש לסיבוכים, כגון גירוי יתר שחלתי, דימום או זיהום לאחר שאיבת הביציות. בין המטופלות קיים פחד מהשפעה ארוכת טווח של תרופות הפריון. ראוי לציין כי משפחת התרופות נמצאת בשימוש שנים רבות ולא הוכחה באופן כוללני השפעה שלילית לטווח ארוך.
טיפולי הפריון מלווים בעומס נפשי ונוצרת מעין "רכבת הרים" רגשית. במחזור טיפול ינועו הרגשות מרוממות רוח לעצבות, מביטחון לדאגה, מתסכול להקלה, מתקווה לייאוש, לאשמה ולהאשמה. תיתכן, כאמור, גם פגיעה בזוגיות. ידוע כי הסיבה העיקרית להפסקת טיפול הוא הקושי הפסיכולוגי. בישראל בחרה החברה לתת לטיפולי פריון כיסוי כלכלי רחב. זו אליה וקוץ בה; בשל הזמינות הגבוהה של טיפולי פריון איננו יודעים תמיד מתי נכון להפסיקם.
הלחץ הנפשי הקשור לטיפולי הפריון עלול לפגוע באופן משמעותי באיכות החיים, ה "wellbeing" של המטופלים.
עם זאת התנהלות חברי הצוות הרפואי יכולה לסייע רבות לצמצומו: על הצוות להיות קשוב, מבין, רגיש ונגיש. חובתנו לספק מידע רפואי הולם ולהציע טכנולוגיות מתאימות. הצגת והבהרת המידע הרפואי מסייעות בהבנת התהליך ובהפחתת המעמסה הנפשית. קבלת ההחלטות בנוגע לטיפול צריכה להיות משותפת לצוות ולמטופלים. עלינו לדאוג לתיאום ציפיות, להבהיר את סיכויי ההצלחה ולהימנע מלטפח אשליות ותקוות שווא. לעתים נידרש לסייע בקבלת החלטות אמיצות, כגון הפסקת טיפול או מעבר לטיפול מתאים יותר. אנו מצפים להתנהלות בכבוד הדדי אולם עלינו לנהוג בסובלנות ובפתיחות, להימנע משיפוטיות, לחוש אהדה ולהביע חמלה.
לצד התהליך הרפואי מתקיימות מסגרות המסייעות בהתמודדות עם העומס הרגשי והנפשי. סדנאות יוגה יכולות להקל בהפחתת העומס הנפשי, אלה נוסו בהצלחה במרכזי פוריות שונים. מטופלים מסוימים יפיקו תועלת מקבוצות מיקוד או תמיכה פרטנית על ידי עמיתים: peer mentoring. בהדסה, לדוגמה, אנו משיקים בקרוב סדנאות יצירה למטופלות פוריות.
זוגות רבים נעזרים בגורם רבני או מדריך הלכה עמו הם נמצאים בקשר והוא מספק להם תמיכה וליווי. תמיכה כזאת יכולה לסייע לזוגות רבים המורגלים במערכות הנחיה ותמיכה אלו. שיתוף פעולה בין המערכת הרפואית למערכת התמיכה הלווי וההנחיה הרבנית יכול להיות פורה ביותר תרתי משמע כל עוד מתקיימים הגדרה ברורה של תפקידי הגורמים השונים כבוד וכיבוד הדדים.
בכל יחידת פוריות אמור לעמוד לרשות המטופלים איש מקצוע מהתחום הפסיכוסוציאלי. אדם זה יכול לסייע בתחומים רבים לפי הצורך ובהתאם להכשרתו: בתקשורת עם הצוות הרפואי, במתן כלים לקבלת החלטות, בהתמודדות עם אבדן וצער, בטיפול זוגי בהתאם לצורך ועוד. חשובה ביותר התמיכה באם נפלה החלטה על סיום הטיפול. כאמור למעלה תמיכה זאת יכולה להינתן גם על ידי גורמים בקהילה המצויים בקשר מקצועי עם המערכת הרפואית
לסכום, אי פריון הוא אתגר הכרוך באתגרים גופניים ורגשיים בלתי מבוטלים. אם נדאג לתקשורת מיטבית בין המטופלים והצוות המטפל ונשלבם עם תמיכה בקהילה, כפי שהוצע לעיל, נקל על קשיי מטופלינו, נרחיב את מידת שביעות רצונם, נתרום לאיכות חייהם ואלה יחד, כך נקוה, יסייעו להצלחת הטיפול. הצלחת טיפול היא חגיגה משותפת למטופלים ולצוות הרב תחומי המטפל בהם!